לאחרונה שמעתי הרבה ידיעות נוראיות, חייל שנורה בטעות, בעל שרצח את אשתו, ילדה שטבעה בחצר ביתה...ועוד מספר אסונות שכולם יכלו להימנע מראש, והינן טעויות אדם ואינם פגעי טבע.

כל מקרה לגופו כואב ומחריד וניתן לדון בו שעות – אך מה שצרם לאוזני יותר מהכול הוא שני מקרים ששמעתי האחד אחר השני.

נער בן 16 שהתאבד – הסיבה – לא עמד בלחץ החרם וההתעללות שהוכרזו עליו דרך חבריו בפייסבוק.

האם – ניסתה לנחם אותו – אך לא הייתה מודעת או נועזת מספיק כדי להמשיך לטפל בבעיה לעומק, כדי לבדוק את הגורמים המעורבים בדבר, להזהיר ולמנוע התפתחויות איומות כגון – התאבדות בנה.

המקרה השני – הינו ילדה בת 12 – שהתחזתה לבת 17 – ומכרה את גופה לכל מיני זרים מהפייסבוק, למרות שחברותיה העידו שהילדה נהנתה בחלק מן הזמן עם בני כיתתה, הגיעו מים עד נפש והילדה לא יכלה לסבול עוד והתמוטטה.

בשנים האחרונות התוודענו לגורם חברתי חדש – הפייסבוק.

יש הרואים בו בילוי חברתי מקיף ויכולים לשבת מול המחשב שעות ולשוחח עם חברים ולהעביר מסרים, לקרוא  מה הולך עם החברה, לעיין באלבומי תמונות,דיווחים, קטעי וידיו,משחקים ושירים.

יש הורים הרואים במחשב כגורם ידידותי  שהחזיר להם את הילד הביתה,הילד חשוף פחות אל סכנות הרחוב והעולם החיצוני ויושב לו בחדרו – מוגן כביכול.

 אך אינם מודעים לכל הסכנות שיכולות להתעורר דרך אותו גורם חברתי ידידותי.

ברצוני להעיר  את תשומת לב ההורים וליידע את מי שאינו מודע לבעיות ולתוצאות שליליות שיכולות להיגרם דרך הפייסבוק, לתת מספר טיפים כיצד לנהוג בחוכמה עם ילדיהם כדי להיות יותר מעורבים ולדעת לאזן בין הרגש וההיגיון כאשר מאתרים או חוששים שיש בעיה הקשורה לילד.

יש לפעול כדי לדעת מה קורה עם ילדיכם ולנסות להיות  כמה שיותר  מעורבים בצורה מפוקחת.

כאשר מאתרים בעיה מסוימת או כאשר הילד חושף בפניכם את רגשותיו בקשר לבעיה שמטרידה אותו – וזה נכון לא רק לבעיית הפייסבוק יש לפעול למיגור הבעיה.

במקרה זה אסור לתת לרגש להשתלט על ההיגיון.

כאשר מזהים בעיה או תחילתה של בעיה , יש לפעול בצורה נכונה כדי למגר אותה, לפתור אותה ולמנוע את התפתחותה ואת השלכותיה.

ברור שקל להגיד לילד, "הכול בסדר , אתה ילד נחמד , ואנחנו אוהבים אותך" . זה נחמד וגם רצוי לעשות זאת כדי שהילד ירגיש נאהב ולחזק את הביטחון העצמי של הילד – כמו במקרה של הנער בן ש-16.

אך אין מספיק בכך, עד כאן פועל הרגש. אחריו צריך לפעול ההיגיון, לברר, לאתר היכן ודרך מי מגיעה הבעיה, ולפנות אל הגורמים הנוגעים בדבר.

במקרה של הנער יכלה האם לפנות אל בית ספרו של הילד ,למנהל ולעובדת הסוציאלית של בית הספר, למוסדות חברתיים שהנער קשור אליהם... וכאשר אין מוצא או אין אוזן קשבת של הגורמים והבעיה אינה מטופלת ...תמיד אפשר לערב את החוק...כדי שיבדוק.

אלימות דרך האינטרנט הינה אלימות לכל דבר.

באם זה חרם חברתי או בריונות אינטרנטית.

הפייסבוק היום מחליף את המפגשים החברתיים של הילדים במקומות שונים, מחליף את הטלוויזיה, קריאת הספרים והמשחקים בחוץ.

הבילוי הפרטני של הילד מול המחשב הוא בעצם  בילוי חברתי מקיף.

ולכן כמו בכל בילוי חברתי גם כאן המגע הוא לא תמיד חברתי –חיובי, יש חרם בנות בפייסבוק, יש קללות והעלבות של חברים, ניסיון פריצה לדפי החברים, העלאת תמונות מעליבות שבחלקו מעובדות ואפילו הקמת קבוצות שנאה נגד הילדים.שיכולים להגיע עד בריונות.עד כדי התעללות פיזית בילדים ,תיעוד וצלום והעלאת התמונות ליוטיוב.

הסכנה הנוספת הינה קשר של ילדים עם אנשים לא מוכרים כמו הנערה מהמקרה השני ששינתה את גילה והחלה בניהול צאטים עם זרים שהסתיימו בפגישות באופי מיני.

מה ניתן לעשות כדי למנוע את היחשפות הילד כמה שפחות אל העולם שלילי של האינטרנט?

מספר טיפים איך לפקח קצת יותר על הפעילות ברשתות חברתיות של האינטרנט.

גילי העשרה ניתנים לשליטה פחות מאשר ילדים בני  7-8 ומעלה שזה הינו הגיל בו ילדים מתחילים להתחבר אל הפייסבוק.

* ראו את ישיבה מול המחשב והגלישה באינטרנט – כמשולה ליציאה מן הבית.   

*למדו להגדיר כללים כשם שהייתם עושים כשהילד יוצא לבלות, כשם שהייתם מגדירים מתי הוא יוצא ומתי הוא חוזר ואת מי מותר לו להכיר ועם מי מסוכן לדבר או להיות בקשר.

* למדו אותו שהאינטרנט יכול להיות גם מקום של סכנה – כמו במקום בילוי ולמדו אותו מה ניתן לעשות במקרה של מצוקה.

*בקשו מילדיכם להיות חבר שלו בפייסבוק – זה יעזור לכם לראות מה הוא כותב ולהיות יותר מעורים במתרחש. – יש הרבה ילדים שמגלים לכך התנגדות – השתדלו להבטיח לו שלא תכתוב דף שלו כדי לא להביך אותו.

*עברו עם ילדכם על הגדרות הפרטיות – הגדרות אילו קובעות מי יכול לראות את התכנים בעמוד שלהם – יכול לדחות זרים.

*הגבילו את מסירת הפרטים המזהים והאישיים בדף הפייסבוק – כתובת, טלפון ,שם בית הספר וכדומה.

* למדו את הילד שגם בהתכתבויות לא נותנים פרטים מזהים ובודאי שלא את הסיסמא.

*הגבילו את שעות הגלישה באינטרנט

* הזהירו מפגישות עם אנשים לא מוכרים מהאינטרנט והסבירו לילד שיש אנשים שיכולים להתחזות ושיש בזה סכנה

* כדי להיות יותר בשליטה , תוכלו להציב את המחשב במקום מרכזי בבית, כמו למשל בסלון ולא בחדרי הילדים, כך תוכלו להיות יותר בסביבה.

* הכניסו אל המחשב תוכנות הגנה החוסמות אתרים לא רצויים או שמתריעות על התכתבויות בעייתיות.

*שימו לב את התנהגות ילדיכם מול המחשב : שמירה על סודיות, הקטנת מסכים כשמישהו מתקרב, מחיקת היסטוריה,

.* היו ערניים להתנהגות חריגה בחיי היומיום של ילדיכם: התרחקות חריגה מההורים או מחברים, שיחות טלפון מאנשים לא מוכרים, לקיחת כסף חריגה ועוד.

לסיום – אינכם צריכים לעקוב ולרגל אחרי ילדיכם, אלא שיש לדאוג מגיל קטן ליותר אימון ותקשורת הדדית בין ההורים והילדים – כשזה קיים , ילדים יהיו יותר פתוחים לספר על דברים שמציקים להם בבית הספר או ברשת החברתית.

יש לתת לילדים פרטיות עד גבול מסוים, וגם כלים כדי לשפוט מתי נדרש מהם דיווח ומתי הם אמורים לבקש עזרה.

אין להציג את האינטרנט כמקור לאיום – אך יש ליידע בסכנות הצפויות

 יש לבסס את תקשורת ההורים – ילדים – גם בתחום זה.

היו החברים והמורים של ילדיכם בנוסף לתפקידכם כהורים!!!