מנהגי חג הסוכות

סוכות הינו החג היחיד אשר עליו נאמר בתורה

"ושמחת בחגיך"

בקדוש של יום שבת מזכירים את המשפט

"לזכר יציאת מצריים"

סוכות הוא אחד מן החגים בהם המציינים את יציאת מצריים.

40 שנה נדדו אבותינו במדבר במתקנים ארעיים מדקלים וענפים שונים.

סוכות הן גם ענני הכבוד שנתן אלוהים  לפני עם ישראל מכל צדדיו כדי שישמשו הגנות

מפני צרות ותלאות בדרך וכדי להוליך אותם בדרך נכונה.

בספר ויקרא כ"ג נאמר "בחמישה עשר יום לחודש השביעי ...חג סוכות שבעה ימים לה".

סוכות הן גם ענני הכבוד שנתן אלוהים  לפני עם ישראל מכל צדדיו כדי שישמשו הגנות

מפני צרות ותלאות בדרך וכדי להוליך אותם בדרך נכונה.

ענני כבוד אלו אנו מכנים - סוכות

חג האסיף

שנאמר "...בחמישה עשר לחודש באוכפכם את תבואת הארץ, תחגגו את חג ה", שבעת ימים.

האסוף הנעשה בסתיו – בימי חג הסוכות.

חג הסוכות הוא גם זמן ההודיה לאל על התבואה שנתן לנו.

אסוף פירות שבשלו: ענבים שבשלו ליין וזיתים שבשלו לכתישת שמן.

שלושת הרגלים-

מכל קצוות הארץ נהגו לעלות לירושלים לבית מהקדש להקרבת קורבנות.

בניית הסוכה-

היתד הראשון נתקע בצאתו של יום הכיפורים.

נהוג לקבוע את הסוכה מתחת לפני השמיים.

גובה – למעלה מעשרה טפחים ועד עשרים אמה.

הסוכה מקורה בענפים של עצי דקלים,

כדי לאפשר התבוננות בכוכבי הלילה וראייתם.

הענפים צריכים להיות צפופים –כדי לקיים את המצווה "צילה מרובה מחמתה".

כדי שיהיה בסוכה יותר צל משמש.

סוכה צריכה להיות מקושטת בסמלים של החג , בארבעת המינים ,

בשבעת המינים בהם נשתבחה הארץ, בפרחים, שרשראות צבעוניות,

מנורות מהבהבות וצבעוניות, סמלי האורחים שבאים לבקר בסוכה – האושפיזין.

האושפיזין הינם צדיקנו ואבותינו : אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד.

אכילה בסוכה – גברים מצווים לאכול כל שבעת ימי החג בסוכה,

נשים רק ביום הראשון.

יש שנוהגים לישון בסוכה והופכים את ביתם הקבוע לארעי.

הכנסת אורחים

השולחן ערוך והמפה פרושה ואורחים מוזמנים לבקר בה.

הדלקת נרות חג ושבת נעשית בסוכה.

פרט לימים עם מזג אויר סוער – אז עושים בסוכה רק את ברכת "המוציא"

יתר הסעודה נערכת בבית.

ארבעת המינים

בספר ויקרא – פרק כ"ג פסוק 40 כתוב

" ולקחתם לכם ביום הראשון מפרי עץ הדר, כפת תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל

ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם שבעה ימים"

אתרוג – פרי הדר צהוב ירקרק – הנשמר עטוף בנייר דק – כדי שלא ייפגם.

לולב – ענף זקוף מענפי דקל שעליו צמודים זה לזה

הדס – 3 ענפי הדס שהעלעלים יוצאים בשלשות.

ערבה – 2 גבעולי ערבה עלים בצורת שפתיים.

בבוקר ו של יום חג עלינו ליטול את הלולב ביד ימין-

 ערבה צמודה משמאל והדס מצד ימין ואתרוג עם הפיטם למעלה בצד שמאל.

ביום הראשון מברכים שהחיינו-

בכל אחד מיתר הימים מברכים :

 " ברוך אתה אדוני,אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב"

כיצד ? הופכים את האתרוג, מצמידים ללולב ומנענעים את כל ארבעת המינים

 יחדיו למעלה ולמטה,ימינה שמאלה, אחורה וקדימה.

משמעות ארבעת המינים – עפ"י חז"ל

האתרוג משול ללב – בלעדיו לאדם אין חיים

לולב – משול לעמוד השדרה

עלה ההדס – דומה לעיין

ועלה הערבה – לשפתיים

שלוב המראה שעל האדם לעבוד אלוהיו בכל נפשו, גופו ומאודו.

ארבעת המינים מסמלים את העם היהודי

לאתרוג ריח עשיר וטעם טוב

לולב – פירות התמר – טעם נפלא ללא ריח

ההדס – ריחני מאוד נטול טעם

הערבה הינה חסרת טעם וחסרת ריח

טעם = תורה = ידע

ריח = דרך ארץ ומעשים טובים

יש בעלי תורה וידע ובעלי מעשים טובים כאתרוג

יש בעלי תורה וידע ללא מעשים טובים כלולב

יש חסרי ידע ותורה אך ניחנו בעשיית חסד ומעשים טובים כהדס

ויש חסרי ידע ותורה ונטולי כל דרך ארץ

רצה שהשם שיהיו בני ישראל מכבדים זה את זה ויראים זה את זה

השם אוהב ישראל ולא קפח בין קבוצות האוכלוסייה

ורצונו שהשלום והאחדות ישררו בעם ישראל.

בכל יום מימי החג נקראת תפילת "הושענה" לאחר תפילת מוסף בבית הכנסת

החזן ושיירתו מתפללים הנושאים בידיהם את ארבעת המינים ומקיפים את הבמה.

שמחת בית השואבה

בזמן בית המקדש היה נערך בכל יום טקס ססגוני

טקס של שאיבת מים בו זמנית עם ניסוך היין

שאבו מים ממעיין השילוח ונטלו אותם עם כד של זהב.

כשהובא הכד אל המקדש הייתה נעשית תקיעת שופר לאוזני כל הנמצאים

בכל לילה נערכו חגיגות בחצר החיצונית של בית המקדש

מוארות בארבע מנורות(שכל אחת הכילה מאה ועשרים מידות שמן)

חגיגות ליליות