הכוח להמשיך- אחרי אובדן מישהו קרוב

בת 20 הייתי כשבאו להודיע לנו על מותו של אחי בתאונת דרכים.

הרגשת הכאב והשכול היו גדולים מנשוא

כיצד מתמודדים עם אב חולה? אח בן 16 שדואגים שלא יושפע בצורה רגשית חזקה עקב גילו הרגיש.

אם שלא מעכלת מה קרה? שמחכה שבנה ישוב? שמדמה אותו כל רגע מולה? שמתעלפת לעיתים קרובות.

כיצד להתחיל לטפל בכל הלקוחות של סוכנות הביטוח שמצפים שימשיכו לקבל את הטיפול הטוב ביותר כאילו לא קרה דבר.

לא עניין אותם שסוכן הביטוח נהרג, אותם עניינו הצרכים המיידים שלהם, כיסוי גניבת רכב או פריצה לדירה, ציפו שמישהו יטפל בהם.

מי יסדר את כל העניינים הכרוכים במקרה שקרה?

כאשר אתה עומד לבד במערכה, אתה מקבל כוחות עילאיים, כושר החשיבה שלך מתפתח ועולה ברמות בלתי ניתנות להסבר , לפחות במקרה שלי.

קבלתי את כל הכוחות האפשריים , גם פיזיים וגם רוחניים, גם בעת השבעה וגם אחריה.

לא היה לי זמן לבכות – כשבאו לבקר אותי – צחקתי צחוק מתגלגל –ללא הרף – שאלתי את כולם – האם אני משוגעת ? אני לא בוכה – אני צוחקת?

היה מי שהסביר לי בזמנו שהפעולה של בכי וצחוק בגוף הינן כמעט זהות – ובמקרה שלי הצחוק היה הגורם המשחרר שלי.

ולכן כשמישהו נתקל באובדן אדם קרוב ואתם רוצים לעזור לו – קודם כל היו עימו,,,, הנוכחות עוזרת מאוד.

בזמן השבעה הוצפתי במבקרים ובחברים ובאיזה שהוא מובן האנשים שסביבך במקרה כזה הוא חיזוק – פשוטו כמשמעו.

ההתפרקות היא דבר מאוד חשוב – אל תעצרו את האדם הבוכה, תאפשרו לו מידה מסויימת של אבל, מידה של שחרור רגשות. ברור שמותר לך לבקש להירגע – כשאתה חושב שעבר גבול הסבירות

לא לכעוס על אדם שבוכה.

תנו לו את הזמן שלו להתאבל. היו עימו ותמכו בו.

במשך הזמן צריך האדם להבין שמה שקרה קרה והאדם שהלך לעולם לא ישוב.

הוא יצטרך ללמוד לחיות עם העובדה המציאותית הזאת שמשהו היה ונגמר.

אך אותו אדם צריך להבין שלא מבקשים ממנו לשכוח, מבקשים ממנו להפנים את הכאב, להוקיר את זכר היקר, להנציח אותו

אך ללמוד להסתכל אל הכאב בעיניים

ולהתחיל לנסות להתמודד עם החיים החדשים.

אובדן אדם יקר משאיר חלל ריק ומשנה מציאות אך הקרוב אליו שנותר בחיים חייב ללמוד לאחר זמן מה לקחת את עצמו בידיים ולטפל בחייו.

אדם זה או מקורביו צריכים להורות לו מהו הכוח שבעבורו הוא צריך להמשיך הלאה.

לא להיכנס לייאוש ולמרה שחורה, לא להתבצר בתוך השכול.

האדם חייב לחשוב על עצמו, ולומר לעצמו בן זוגי או אחי , או אבי- אימי לא היו רוצים לראותי עצוב, הם אהבו לראות אותי שמח – אם לא למעני אז לפחות למענם אשתדל לקחת את חיי בידי ולחשוב הלאה בצורה מעט אופטימית שעזרו לי להמשיך בחיים נורמאליים למרות כל הכאב.

כאשר נותרים ילדים קטנים ללא אב או ללא אם , חלילה – אך לעצרנו קורים בעולמנו כל מיני תופעות שמשאירים הרבה ילדים יתומים מאב או מאם.

אסור להורה זה להיכנס אל בועה  של השכול ולשכוח את הילדים שנותרו.

ההורה צריך לחשוב על הילדים הקטנים ולעשות הכול כדי לחפש את מקור הביטחון שיתן להם להמשיך בעבור עצמם , בעבור רצון יקירם שאבד ולמען טובת ילדיהם.

כאשר אדם הקרוב אליכם נתקל בשכול פשוט היו עימו , עזרו לו ונסו בדרך הטובה ביותר להחזיר אותו אל חיי השגרה..

במקרה שלי היו לי גם אב חולה שהייתי צריכה לטפל בו, גם אם שבורה וחלושה וכאבת שהייתי צריכה כוחות נפש רבים כדי לתמוך בה ולהחזירה אל עולם החיים ולהחיות אותה – בשתי משמעויות גם להחיות אותה כשהייתה מתעלפת ו גם אחרי שנים לגרום לה לרצות לחיות בשנית , להתחיל ללכת אל בית ספר ללמודי מבוגרים ,להצליח בצורה מדהימה ולגרוף תשבחות וכוח לחיים מהלמודים "הלמודים מאריכים לי את החיים" כתבה באתר שהיה לה.

היה לי אח בגיל רגיש שהשתדלתי להעניק לו את מלוא תשומת הלב, לנסות להחזיר לו חלק ממשהו שאבד, זה שיפר גם את הרגשתי וכנראה נטע בי חיזוקים.

לעבודה חזרתי מהר מאוד מכיוון שמבול המבוטחים שצלצל ורצה את השירות המגיע לו לא אפשר לי להישאר בטלה.

חברים רבים תמכו בי לאורך כל הדרך.

תמך ועזר לי מאוד , שלמה בעלי שאז היה ידיד טוב.

התחתנו עוד לפני שעברה שנה למות אחי.

באותה שנה שיכלתי גם את אבי כשלושה שבועות לפני החתונה

ההמשכיות של החיים , דחפה אותי לא להיעצר ולהתקדם.

לאחר שנה במשך שלוש שנים רצופות נולדו ילדי היקרים , שהחזירו לי את שמחת החיים.

העיסוק , התכלית היעדים והמטרות ודרך החיים – המוטיבציה והרצון לשיקום עצמי שהיו לי.

אלו ועוד הן רק חלק  מהדברים  שעזרו לי לשרוד, לא לאבד שפיות, לתמוך בכולם ולהמשיך הלאה.

ולכן קחו את המסר הנ"ל אל חייכם ואל מקורביכם.

כאשר תפגשו במישהו שפגש בשכול, היו שם למענו, עודדו ודרבנו לחזור לשגרת חיים במידת האפשר